פסק-דין בתיק בר"ע 327/08

בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בת"ק 3521/07 מיום 31.12.07.

מכוניתו של המבקש ניזוקה בבוקרו של יום 5.10.06, כתוצאה מפגיעה במדרכה, שעליה 'פטריות' בטון עגולות, בשולי רחוב כנפי נשרים בירושלים. המבקש טען כי  נסע בנתיב הימני במהירות של כ-50 קמ"ש. לפניו נסעה המשיבה 1 בנתיב השמאלי. לפתע, בלי כל אזהרה, סטתה מכוניתה ימינה לנתיב נסיעתו של המבקש. הלה בלם וצפר, הסיט את ההגה ימינה כדי למנוע התנגשות, ופגע במדרכה ובפטריות הבטון. המשיבה 1 עצרה מעט לפניו, שאלה "האם הכל בסדר" ומסרה לו את פרטיה.

המשיבה 1 טענה בכתב הגנתה ובעדותה כי לא סטתה כלל מנתיבה אלא נסעה ישר, כשלפתע שמעה רעש חזק של מכונית מתקרבת מאחוריה בנתיב הימני. באמצעות המראה הבחינה במכוניתו של המבקש כשהיא נוסעת במהירות גבוהה לכיוון המדרכה. לה עצמה, לדבריה, לא היה כל קשר לאירוע. המשיבה 1 הסבירה שעצרה רק כי "פחדתי שקרה משהו", כדבריה, וכשהמבקש ביקש את פרטיה, מסרה לו אותם.

בית משפט קמא דחה את גרסתה של המשיבה 1 כי נסעה בנתיב השמאלי בלבד. בית המשפט קבע, על סמך עדויות הצדדים וטענותיהם לפניו, מסמכיהם, התמונות שהגישו ותמליל מהקלטת שיחות טלפון בין הצדדים, כי המשיבה 1 ניסתה לעבור לנתיב הימני, ואת חריקת הבלמים שמעה תוך כדי מעבר אליו. המבקש ניסה לחמוק מפגיעה בה, אך בשל מהירות נסיעתו הגבוהה לא הספיק לבלום ו"נזרק" אל המדרכה. את גרסתה של המשיבה 1 בכתב הגנתה הגדיר בית המשפט כ"גירסה מאוחרת ומשופצת לצורך התגוננות מפני התביעה" (פיסקה 6 לפסק הדין). לצד קביעה זו הוסיף וציין בית משפט קמא כי המבקש עצמו לא היה בטוח בגירסתו-שלו, ורק לאחר ששמע אותה מפי המשיבה 1 בשיחת טלפון, ניסה לשכנע אותה לדבוק בגרסה זו כדי שתהיה לו אפשרות להגיש תביעה.

חרף קביעותיו האמורות, ולמרות דחיית גרסתה העובדתית של המשיבה, החליט בית משפט קמא שלא ליתן אמון בגירסתו של המבקש על דבר מהירות נסיעתו: "נראה שהוא נסע במהירות גבוהה בהרבה מזו שהצהיר עליה, וזו הייתה הסיבה העיקרית לחוסר יכולתו לבלום ולמנוע את התאונה" (פיסקה 7 לפסק הדין). את קביעתו העובדתית הזו סמך בית משפט קמא על שתיים: ראשית, על התמונות שתיעדו את הנזק  במכוניתו של המבקש. הנזק נראה לבית המשפט כחמור מכדי שייקרה כתוצאה מנסיעה במהירות של 50 קמ"ש בלבד; שנית, על העובדה כי התאונה אירעה בשעת בוקר מוקדמת, והתנועה הייתה דלילה. הדבר מחייב, לשיטת בית משפט קמא, להניח כי המבקש נסע במהירות גבוהה. לפיכך, קבע בית המשפט כי המבקש נושא ב-75% מן האחריות לתאונה, והמשיבות ב-25% בלבד. בהתאם לכך נקבע שיעור הפיצוי.

עוד קבע בית משפט קמא כי ראשי הנזק המתייחסים לאובדן ימי עבודה, להפסד הנאה מן המכונית בימים שבהם הייתה במוסך, הוצאות גרירה והוצאות אחרות שלהן נדרש המבקש, לא הוכחו כראוי, ואין לפסוק בעדם פיצוי. הפיצוי חושב אפוא רק עבור הנזק הישיר שנגרם למכונית, על-פי חוות דעתו של השמאי, ושכר טרחתו של השמאי.

המבקש טוען כי שגה בית משפט קמא בקביעתו בנוגע למהירות הנסיעה. לשיטתו, הקביעה איננה מבוססת על הראיות שהיו לפניו, אלא על אומד דעתו של בית המשפט בלבד. עוד טוען המבקש על דחיית תביעתו בנוגע לראשי הנזק הנוספים הנ"ל.

המשיבות, מצדן, מבקשות לקיים את פסק דינו של בית משפט קמא, על יסוד נימוקיו.

לאחר ששקלתי את האמור בבקשה ובתגובה החלטתי להעתר לבקשה, ליתן רשות לערער, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור בחלקו.

סבורני כי לא היה מקום להידרש לעניין מהירות הנסיעה, משם שהעניין לא עלה באופן ישיר מן הראיות שהוצגו בבית המשפט. נציג המשיבה 2, כשחקר את המבקש, אמנם הטיח בו "אני אומר לך שנסעת במהירות מופרזת, סטית ימינה והיא לא הייתה קשורה בכלל לארוע" (עמוד 2 שורה 17), אולם הייתה זו העלאת סברהבעלמא, וראיהכלשהי לא הוגשה בצידה. מעבר לכך, היא הנותנת: גרסתם של המשיבים הייתה כל העת כי הגורם לתאונה היה מהירות נסיעתו של המבקש בלבד, והם ביקשו לכפור בכך שהמשיבה 1 ניסתה לעבור מנתיב לנתיב. את הגרסה הזו דחה בית המשפט, בשל הסתירות שהיו בינה לבין תמליל הקלטת שיחת הטלפון בין הצדדים. לא הוגשה גם כל ראיה שיכלה להעיד על כך שמהירות הנסיעה הייתה הגורם לסטייה מן הנתיב. אין די בעיון בתמונות ובניסיון חיים, כדי לקבוע ממצאים בעניין זה, ולא היה מקום להידרש לשאלה האמורה ולקבל גרסה עובדתית שלא נטענה. לאור ממצאיו האחרים של בית משפט קמא, ודחייתו את גרסתה העובדתית של המשיבה 1, סבורני כי היה עליו לקבוע כי למשיבה 1 אחריות מלאה לתאונה, ולחייבה בתשלום בהתאם לכך.

בנוגע לראשי הנזק הנוספים, אינני מוצא מקום להתערב בממצאיו של בית משפט קמא, בקביעתו, על-פי הראיות שהובאו בפניו, כי הללו לא הוכחו כדבעי.

המשיבות ישלמו אפוא למערער סך של 6,525 ש"ח (הנזק הישיר על-פי חוות דעת השמאי ושכר טרחתו) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קרות הנזק ועד לתשלום בפועל.

בנוסף לכך, ישאו המשיבות בשכ"ט עורך הדין של המבקש בצירוף מע"מ, והוצאותיו בשתי הערכאות, בסך כולל של 2,500 ש"ח.

ניתן היום, ג' בניסן התשס"ח (8 באפריל 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: